ואל! תדרכו על הדשא

כמעט שבועיים באלפים השוויצרים והצרפתים. שבועיים של ירוק ועוד ירוק. למדנו הרבה, שיחקנו בכאילו אנחנו אירופאים, והנה חזרנו כדי להוציא את העיניים לציבור.

את הדרך התחלנו באלפים השוויצרים. האזור הזה מורכב כולו מ... ובכן, שוויצרים. ולא שוויצרים סתם. בחלק הזה של שוויץ, מדברים גרמנית, וחושבים ומתנהגים גרמנית סטראוטיפית לכל דבר ועניין.

אם יש דשא, (ויש דשא) הוא יהיה מגודר. הגדר תהיה מתוחה ומדודה וישרה להחריד.

האנשים, לא נחמדים. וגם לא לא נחמדים. הם לא פחות ולא יותר ממה צריך כדי לעבור את היום ישר וללא זיגזגים מפתיעים חלילה באמצע. סוג של אנשים שהם גלידה פרווה.

כשהם שמחים, הם מחייכים חיוך שנראה בלי חיוך. אולי בעצם לא מחייכים. לא החלטנו עדיין מה זה. למעשה, מדובר בצנוניות. או בסרגלים עם שפם ורגליים.

למשל כשקיבלנו את המפתח לדירה קיבלנו הנחיות מפורטות.

1. נעליים מחוץ לבית, כל נעל שתמצא בבית, דינה מיחזור.

2. מותר לדבר בקול בין השעות שבע לעשר בלילה, להוציא כמובן את שעת המנוחה, בין אחת לחמש. בקיצור אל תדברו.

3. בשם האלוהים, אל תדרכו על הדשא. זה חטא קדום.

4. אנא, חובה עליכם למחזר הכל, משקית ועד נעל.

5. והאהוב עלינו מכל- נא לחנות ישר. לא בזווית. מפריע בעין. 🚮🛂🛃🏧🚫🚭🚯🚱🚷🔞 והרשימה מתארכת.

הנופים מרהיבים, באמת. עוצרי נשימה. אבל ציפו מאיתנו את הבלתי אפשרי: הסתכלו ותהנו מרחוק. ואל תגזימו עם החצנת ההנאה שלכם. זה מפריע לפרחים, גיוולט.