תכלס, לא באנו בשביל השוויצרים. באנו בשביל הנופים, ותחושת ההתעלות שהיא יכולה לספק.
אין ספק. מהבחינה הזו, שוויץ קיבלה מאיתנו דוז פואה.
הינה תראו את לוצרן. פנינה אמתית. פוטוגנית להפליא, לא ניתן לצנוניות לקלקל לנו אותה. נכון?
מה גם שברכבת התיירים עליה עלינו, וקיבלנו אוזניות, עם כ12 שפות שבהן אפשר לשמוע הסברים משמימייייםםם על חייהם המשמימים אף הם, של תושבי לוצרן לדורותיהם. מה שכן, היו צחוקים בתא הישראלי שלנו ברכבת. זיפזפנו בין השפות ונהננו מבליל משעשע של שפות. מנדרינית אפפעם לא נשמעה מרתקת כלכך. והקוראנית כנ"ל. סיכמנו ביניינו לסובב כולנו את הראש לכיוון שכל התיירים מסתכלים לפי ההסברים. אף אחד לא צריך לדעת איזה חמורים אנחנו באמת, שכל ההסטוריה המרתקת של כל מבנה לא ממש מעניינת אותנו. בהחלט מעניין אותנו תגובות האנשים לקרקס הזה. הוווו הרצינות!! תשחררו את הפנים שלכם, יא חצילים כבושים מיובשים!!!
מה שכן, בדרך חזרה עצרנו באגם לאנגרסי, הפוטוגני אף הוא. בדקנו שאנחנו ממש לבד, ואז ביצענו בו גירוש שדים באמצעות קולנות וצחקוקים (השם ירחם) וחניה בזווית עקומה (יאאא כמה זה נעיייםםם). כמה קילומטרים במעלה הכביש, מצאנו גם את התצפית על האגם הזה.
הגיע הרגע, ונפרדנו מבעלי הדירה שלנו בלאוטברנן בחיבוקים ונשיקות ודמעות התרגשות (! not).
בעצם יותר בכיוון של "הנה מר צנון, להלן המגיע לך, אנו מקווים כי נוכחותנו לא הפריעה לך יותר מידי בימים האחרונים. כן כן כמובן, מיחזרנו, ניקינו, אספנו, סידרנו ייבשנו כלים והחזרנו לארון ושיהיו לך חיים ישרים כמו סרגל, להתראות.
מפה, נסענו לשווייץ הצרפתית. מיד כשיצאנו לדרכנו, הרגשנו פשוט טוב יותר. הכל סביב נתן הרגשה רכה יותר. הגדרות התמעטו סביב העשב, ומשהו השתחרר. הדרך הייתה יפה ואף מרגשת בנופיה. הגענו ל leysin. זו אומנם עיירה שווייצרית, אבל בחלק הזה, כאמור, שווייץ צרפתית יותר, טיב האנשים חם יותר, רך יותר.
המלון Le Grand Chalet, הוא מלון משפחתי אלפיני, מתוק להפליא. נוף אל ההרים והעמק ומן שלווה אמתית. צוות המלון מורכב מאנשים מקסימים, וגם בעל הבית הסתבר כאיש שיחה מרתק, ושמח להמליץ לנו על המשך המסע שלנו. אחת מגולות הכותרת היא הג'קוזי המחומם מול הנוף, וכולנו שמחנו על ההזדמנות ליהנות ממנו.
אם האנשים, הנופים והג'קוזי לא מספיקים, אז תדעו שהפונדו שלהם דלישס-על מארץ הדלישסים. אנשי הצוות החביב פערו זוג עיניים (של פרה בגבעה שווייצרית מרובעת שפגשה ישראלי לראשונה) על העובדה שאנחנו חולקים ששה אנשים את המנה הזו.
1,זה ענק מידי. 2.זה יקר מידי. 3.הילדות היו מעולפות מידי, מה שאומר שהן טועמות בשביל החוויה האנטרופולוגית בשקל שלהן ופורשות להתעלף בחדר.
בשורה התחתונה, היה טעים לאללה, וכייפי ומעניין. (אין, הפרצופים של הסועדים האחרים - פרייסלס. סיפקנו חוויה אנטרופולוגית גם להם.)
פארק חבלים - advanture park
הפארק הזה נמצא כחצי שעה מ leysin ממנה יצאנו ומכיל מסלולים ברמות שונות על העצים וביניהם, בשלל אומגות, באנג'ים, וסנפלינג. המחיר סביר בהחלט, יחסית לשווייץ. בני המשפחה שלי, שגילם מעל ארבע ושאינם מחזיקים בשום נקע, עלו לעצים וחזרו קרועים מעייפות כשלש שעות לאחר מכן. דוז פוואה גם להם.
גרוייר -זו לא רק גבינה.
גרוויר זו גבינה טעימה מאוד (כל עוד אתם על גיל מסויים) אבל לא רק. זו עיירה מתוקה, ימיביניימית כמובן, ובה יש מפעל ליצור הגבינה המהוללה. כהרגלנו בקודש, הגענו לאחר שעות הפתיחה כך שפספסנו את הכנת הגבינה. כן טיפסנו במעלה כביש האבנים האפורות, עד לראש ההר ונכנסנו לטירת גרוייר.
המחיר בכניסה (סביב 30 פרנקים למשפחה) כולל סרט משעמם להחריד אם רוצים. הטירה מקסימה ויש בה מסלול שעובר דרך המון חדרים יפיפיים מפעם. שטיחי רקמה בעבודת יד מדהימה, ושלל אביזרי ימי הביניים. (הלוואי ויום אחד יהיה לי שיריון אבירים כזה. שקסי!!). גם המרפסות והגן של הטירה מאוד מצאו חן בעיניינו.
זהו שוויץ. למחרת נסענו לצרפת ויש לי מלא מה לספר לכם על זה. נפגש מעבר לגבול?